אחריות הטיפול בזקן

"אחריות הטיפול בזקן:
על הרצף שבין משפחתיות לממשלתיות".

מושב בכנס השנתי הרביעי של ESPAnet ISRAEL, בחסות עמותת מטב.

כנס ESPAnet ISRAEL – מדינת הרווחה לאן?

הכנס השנתי הרביעי של ESPAnet-ISRAEL נערך בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים בסוף ינואר האחרון.

ESPAnet ISRAEL, הינו הארגון היציג הישראלי של הרשת האירופאית לחקר מדיניות חברתית ESPAnet.
הפורום פועל במסגרת "האיגוד הישראלי לרווחה חברתית" (ICSW).

מארגני הכנס בחרו לעסוק בסוגיות בדבר תהליכי שינוי, קריסה או התעוררות של מדינת הרווחה.
סוגיות אשר עומדות לפתחם של חוקרי המדיניות והשירותים החברתיים בישראל ביתר שאת בשנים האחרונות.
הכנס היווה הזדמנות לחשיפה והערכה של מגמות וממצאים חדשים במגוון דיסציפלינות ושל נקודות מבט הקשורות לצדק חברתי ומדיניות חברתית בישראל.

הכנס הוקדש לזכרו של פרופ' יוסי קטן (ז"ל) מהחוקרים המרכזיים של תחומי המדיניות והשירותים החברתיים בישראל ומי שעמד בראש ESPAnet ISRAEL.

מושב בנושא האחריות לטיפול בזקן

עמותת מטב, ארגון הסיעוד הגדול בארץ, מצאה לנכון ליזום במסגרת הכנס דיון בנושא האחריות לטיפול בזקן.
סוגיית חלוקת האחריות בין המדינה והמשפחה היא סוגיה של קביעת מדיניות שמלווה את שירותי הרווחה בתחומים רבים ובתחום הטיפול בזקן בפרט.
הנושא של חלוקת וקביעת גבולות האחריות בין המשפחה והמדינה הינו מורכב ובעל השלכות רבות שכן המדיניות הינה הנגזרת של סוגיה זו.
תשובות לשאלות אלו מכתיבות הלכה למעשה מענים ומשאבים, ואת ההיערכות העתידית לפיתוח ומתן שירותים בתחום הטיפול בזקנים.

במושב זה, המציגים דנו בסוגיות שונות הקשורות באחריות הטיפול בזקנים.
אתגרים במתן שירותי סיעוד לאור תמורות בחברה הישראלית והאפשרויות השונות לטיפול בזקנים.

לבטים בדבר יכולת המשפחה לטפל בזקנים לאורך זמן

הדוברת הראשונה במושב היתה ג'ני ברודסקי מהמרכז לחקר הזקנה, מאיירס ג'וינט מכון ברוקדייל.
בהרצאתה הבהירה ג'ני את התפיסה שלמרות ההתפתחות המואצת של שירותים לטיפול ממושך בכלל, ושל טיפול במסגרת הבית בפרט.
המשפחה היא עדיין מקור הסיוע העיקרי לקשישים.
בישראל כמו במרבית המדינות המפותחות, מערכות השירותים הפורמאליים לזקנים מוגבלים באים להשלים את הסיוע של המשפחה.
עם זאת, ברודסקי חידדה את השאלה בדבר יכולת המשפחה לסייע לאור הזדקנות האוכלוסייה בעקבות צמצום בילודה במקביל לעלייה בתוחלת החיים, שינויים במבנה המשפחה ויציאתן של נשים לעבודה מחוץ לבית.
יתרה מכך, אין ספק שכיום בכל המדינות המפותחות קיימת הכרה שזו לא האחריות הבלעדית של המשפחה.
הקלה וסיוע לבני המשפחה היא כיום מדיניות מוצהרת וגורם להתפתחות מערכות השירותים הפורמליים.

חוק הסיעוד כביטוי לאחריות המדינה לטיפול בזקנים

הדובר השני במושב היה יוסי ענתבי , מנכ"ל עמותת מטב.
אשר בדק האם חוק הסיעוד עדיין מהווה ביטוי לאחריות המדינה לטיפול בקשישים לאור אתגרים במתן שירותי סיעוד והתמורות בחברה הישראלית.
ענתבי הציג כיצד שינויים בחברה, כגון אלו אליהם התייחסה ברודסקי, לצד שינויים נוספים, משפיעים על איכות המענים והשירות הניתן לזקנים במסגרת חוק סיעוד. ענתבי חידד כי מספר הזכאים לגמלת הסיעוד נמצא במגמת עלייה מתמדת וצפוי לגדול עוד יותר.
אך יחד עם זאת גמלת הסיעוד אינה נותנת מענה מלא לצרכי הקשישים אפילו ברמתה הגבוהה ביותר.

ענתבי התייחס גם לסוגיות בנושא כוח האדם הסיעודי שהוא המפתח למתן השירות המסתמך על עובדים ישראליים ומהגרי עבודה.
ובמיוחד לשחיקת המעמד המקצועי והאישי של מטפלות סיעודיות ישראליות, המחסור במטפלות, הקשיים הרגשיים והעבודה הפיזית הקשה.
וגם לחוסר העניין מצדן חלקן לעבוד בהיקפים גבוהים יותר בגלל החשש לאיבוד גמלת הבטחת הכנסה.

לצד אלו, הציג ענתבי גם מספר המלצות מעשיות למדיניות ולשיפור.
ההמלצות עסקו במיצוב מחדש למקצוע המטפלת הסיעודית, תמרוץ עובדים ישראליים לעבודה בלילות חגים וסופ"שים.
וקביעת רמות גמלה נוספות בחוק הסיעוד ושינוי במדיניות מתן מענקי הבטחת הכנסה.
לקינוח העלה ענתבי רעיון ייחודי לבחינה בדבר משפחות "אומנה" לקשישים, וסיפר כיצד הוא עצמו יזם את הדיון בפתרון זה מתוך התנסות אישית של משפחה אשר טיפלה בסבתו שלו.

אפשרויות והעדפות בתחום הטיפול בזקנים

הדוברת השלישית היתה פרופ' ליאת איילון מאוניברסיטת בר- אילן שהציגה את מחקרה בנושא האפשרויות לטיפול בזקן הסיעודי.
במסגרת המחקר, נשאל הציבור הרחב בנוגע להעדפותיו במקרה של צורך עתידי בטיפול סיעודי.
במקביל, נשאלו זקנים סיעודיים ובני משפחותיהם בנוגע להעדפותיהם.
מטפלות בית ישראליות אף הן נשאלו לגבי נכונותן לעבוד שעות נוספות תמורת תשלום נוסף, על מנת שיהוו תחליף הולם לעובדים הזרים.
ממצאי המחקר מעידים כי הטיפול הביתי הוא סוג הטיפול המועדף על הציבור הרחב.
בעוד שמרבית האנשים מעדיפים לקבל טיפול אינסטרומנטלי (לדוגמה, הסעות או ניהול כספי) מבני משפחה, קיימת העדפה ברורה לקבל את הטיפול הפרסונלי (ניקיון גוף והאכלה) מעובדים זרים.
עוד נמצא כי למרות שמטפלות הבית הישראליות מוכנות לעבוד יותר שעות בתחום הסיעוד, הן הביעו נכונות נמוכה לטפל בשעות הלילה או בחגים ובשבתות.

פרופ' ורדה סוסקולני מאוניברסיטת בר- אילן סיכמה את המושב עם הצגת מחקרה בנושא תפיסת קבלת נטל הטיפול מבן המשפחה.
סוסקולני מצאה במחקרה שככל שהקשיש מעורב יותר בהחלטות טיפוליות כך שביעות הרצון משירותים פורמליים רבה יותר וככל ששביעות הרצון של הקשיש מהשירותים גבוהה יותר כך רמת הדיכאון שלו נמוכה יותר.
בניתוח רב-משתנים נמצא כי הדיכאון של קשישים היה גבוה יותר כאשר הוא מטופל ע'י בן/בת, ככל שהקשיש חש כי הוא פחות מעורב בהחלטות לגבי הטיפול, ככל שהדיכאון של המטפל גם היה גבוה יותר וככל ששביעות הרצון שלו מהשירותים הפורמליים הייתה נמוכה.
ממצאים אלו משקפים את החשיבות לשיתוף הקשישים הלא דמנטיים בהחלטות על הטיפול בהם ועל התאמת השירותים הפורמליים ולתכנן התערבויות משותפות להם ולבני המשפחה המטפלים בשל ההשפעות ההדדיות על המצב הנפשי.

יוסי ענתבי, מנכ"ל עמותת מטב: "המושב היה מרתק ומעשיר ואנו רואים חשיבות רבה בעצם השתתפותנו והיותנו חלק מהדיון העקרוני החשוב בנושא מדיניות הטיפול בקשישים בישראל.
פעילויות זו של השתתפות ומעורבות בתהליכי מדיניות חברתית נעשית בהלימה עם חזון מטב לפיו מטב שואפת להיות גורם מעורב, משמעותי ומשפיע בקהילה בה היא פועלת ובחברה הישראלית".